סיבוכים

CKD כרוכה במגוון רחב של סיבוכים המובילים לתוצאים בריאותיים שליליים. עבור חלק מהסיבוכים, המסלול הסיבתי בין מחלת כליות לבין תוצאים שליליים הוא ידוע היטב. עבור סיבוכים אלה, קיימות הנחיות לפרקטיקה קלינית לצורך בדיקות וטיפול בגורמים הניתנים לשינוי על מנת למנוע תוצאים שליליים.¹

יש לציין כי לא כל חולי CKD יסבלו מכל הסיבוכים וייתכן כי הסיבוכים לא יתרחשו באותו שיעור או באותה דרגת חומרה בחולים עם אותן קטגוריות של GFR ואלבומינוריה. אף על פי כן, ידע בנושא הסיבוכים השכיחים ואפשרויות הטיפול הוא חשוב בטיפול ב-CKD‏.¹

אנמיה היא סיבוך חשוב של CKD מאחר שהיא תורמת באופן משמעותי לנטל התסמינים הכבד של CKD. אנמיה היא בעלת השלכה משמעותית ביותר על חייהם של חולי CKD, אך היא הפיכה באופן פוטנציאלי באמצעות טיפול הולם.¹

שינויים במטבוליזם המינרלים בעצם ושינויים בהומאוסטזיס של סידן ופוספט מתרחשים בשלב מוקדם במהלך CKD ומתקדמים עם הירידה בתפקוד הכליות. שינויים אלה מקובצים תחת המונח הכולל מחלת כליות כרונית - הפרעת מינרלים ועצם (CKD-MBD) הכולל אוסטאודיסטרופיה כלייתית והסתיידות חוץ-גרמית (וסקולרית) הקשורה להפרעות במטבוליזם המינרלים בעצם.¹

שכיחותה וחומרתה של חמצת מטבולית בחולי CKD עולה באופן פרוגרסיבי עם הירידה ב-GFR. התאמות בהפרשת החומצה על ידי הכליות מונעות תחילה את הירידה ברמת הביקרבונט בסרום, אך עם המשך ירידת GFR אל מתחת ל- 40 ml/min/1.73 m², בדרך כלל מתפתחת חמצת מטבולית. הקהילה הנפרולוגית ממליצה על מתן תוסף ביקרבונט פומי לחולי CKD עם ריכוזי ביקרבונט בסרום <22 mmol/l על מנת לשמור על רמת ביקרבונט בסרום בטווח התקין, אלא אם כן קיימת התוויית נגד לכך.¹

חולי CKD נחשבים כבעלי סיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולרית. מחקרים מבוססי אוכלוסיות הדגימו סיכון מוגבר למוות ולתמותה קרדיווסקולרית כאשר GFR יורד אל מתחת ל- 60 ml/min/1.73 m2 או כאשר מתגלה אלבומין בבדיקת שתן. חולי CKD הם בעלי סבירות גבוהה יתר לסבול מאירוע קרדיווסקולרי מאשר להתקדם ל- ESRD, בעלי פרוגנוזה גרועה יותר עם שיעור תמותה גבוה יותר לאחר אוטם שריר הלב (MI) ובעלי סיכון גבוה יותר ל- MI נשנה, לאי ספיקת לב ולמוות פתאומי בשל דום לב. טיפול בגורמי סיכון קרדיווסקולריים הניתנים לשינוי, כגון שיפור באיזון לחץ דם וסוכרת, מפחית גם את התקדמות CKD.^‏1

קיים קשר חזק בין CKD לבין מחלת עורקים היקפיים (PAD). תסמיני PAD עשויים להתבטא אך ורק אצל מיעוט מהחולים המציגים עדות קלינית ל-PAD. לפיכך, חשוב למדוד אינדקס קרסול-ברכיאלי (ankle-brachial index) ולבצע הערכה שיטתית סדירה של הגפיים התחתונות בחולים המצויים בסיכון גבוה ל- PAD על מנת לזהות אוושות, איבוד דפקים, גפיים קרירות וחיוורות, עיכוב במילוי ורידי והופעת כיבים בעור.¹